דאנא הינה מילה בסנסקריט (dāna) ומשמעותה המילולית מתנה או נתינה. איכות הנתינה ותרגול רוחב הלב אמור להוות תחליף לגישה האנוכית הקפיטליסטית הדוגלת ב"מקסום רווחים" ותועלת אישית. איכות הנתינה רואה את כולנו כבני אדם הזכאים לתרגול יוגה אם יחפצו בכך.

בעבר הגורו היה מלמד את תלמידיו ומקבל תמורה, בסנסקריט דקשינא (gurudakśiṇā). את התמורה נהגו התלמידים לשלם למורם לאחר השלמת תקופת הלימודים (כמה שנים של הוראה צמודה ברוב המקרים). איכות הדקשינה היא הכרה, כבוד ובהוקרת תודה למורה. בדרך זו מאזנים התלמידים והמורה את יחסי הגומלין של נתינה וקבלה.

כשהתחלתי את דרכי כמורה ליוגה ב-2006 לימדתי בהתנדבות. ראיתי ביוגה מתנה שקיבלתי כמתרגלת, שעלי להעביר הלאה לתלמידי. לא ציפיתי לתמורה והתלמידים לא פעם הרגישו חוסר נחת כשלא יכלו להשיב לי "גמול" מסוים. עם הזמן העשייה-ללא-תמורה הפכה קשה עבורי, בעולם חומרי שבו יש לשלם שכירות, לדאוג לתקינות הציוד, לניקיון וכו'… עם זאת, עד היום אני משתדלת לשמור את מחירי השיעורים שווים לכל כיס (כיוון שהמחירים נמוכים אין "הנחות" נוספות). אין לי כוונה או רצון להפוך את היוגה ל"מועדון סגור" המכוון לבעלי אמצעים כלכליים מסויימים. לכן, במקרים בהם לא מתאפשר למתרגלים לתת את ה"גמול" הכספי אותו אני מבקשת, יש מקום לשיחה בין המורה לתלמיד\ה.

אך קיים גם בלבול ובעייתיות אפשרית בדאנא ובדקשינא

האם קיים פרדוקס בין התנהלות אנטי-קפיטליסטית בתוך מרחב קפיטליסטי? בהחלט כן. האם אין כאן חשש של "ניצול" מצדם של "קמצנים"? ייתכן. עדין אני מביעה רצון לאפשר למי רוצה לתרגל אבל לא יכול\ה כרגע לעמוד במחיר הנקוב להגיע ולתרגל.

מרטין אֵילוורד (Martin Aylward) כותב "לעיתים קרובות, בזוהר החמים של סוף ריטריט, עשויים משתתפים מלאי הערכה לבטא הכרת תודה עמוקה למה שנלמד ולזמן, לאנרגיה, לסבלנות ולטוב-הלב של המורים. מה קורה לתודה זאת בדרך מהלב אל הכיס? כיצד מיתרגמים ביטויי התמיכה בעל-פה בצורה של אמירות ורגשות הערכה, לביטויי התמיכה במעשה בצורה של תרומות כספיות?

כאשר ביטוי עז וכן של תמיכה בעל-פה, "תודה, זה הועיל לי ביותר, אני אסיר תודה", מיתרגם למעשה תמיכה בסכום, נניח, של 10 יורו, אזי יהא אשר יהא הערך שאותו אדם מאמין שהוא מייחס ללימוד הדהרמה, הערך ב"עולם האמיתי" שווה פחות או יותר לקפה ומאפה. אם התרומה מגיעה ל-50 יורו – שזה די קרוב לדאנה הממוצעת לאדם שאני מקבל (קצת פחות עבור תרגול של יום, קצת יותר עבור סופשבוע), אזי זה שווה-ערך לארוחה במסעדה (זולה), נסיעה קצרה במונית, דיסק או שניים של מוסיקה, או חצי שעה של מסאז' (אם נתמזל מזלכם).

מבלי לדעת את המצב הכלכלי של יוגי מסויים, ובהכרח מתוך בורות באשר להקרבה ולנדיבות שסכום כזה מייצג עבור אותו אדם, אני בכל אופן יכול להניח במידה רבה של ביטחון שרוב האנשים יכולים להרשות לעצמם די בקלות את הפריטים שווי-הערך הנ"ל. אין לי ספק כי אנשים יאמרו שהם מעריכים את הזמן, האנרגיה, התשומה והחוכמה שהם קיבלו ממורה הדהרמה ומפיקים מכך תועלת גדולה לאין-ערוך מהערך שאותם פריטים שווי-ערך של העולם האמיתי מייצגים עבורם. אבל אין תואם בין המילים לבין הפעולות שלהם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *