בשיטות יוגה אחדות כל שיעור יתחיל עם כמה ברכות שמש, סוריה נמסקרsurya namaskar. שיטות אחרות מבססות את התרגול כולו על הברכה לשמש ואפשר לומר ששאר התנוחות הן פשוט וריאציות של הברכה עצמה. עם זאת, יש שיטות בהן גם אם נחפש טוב טוב לא נוכל למצוא שרידים לברכה לשמש… אז מה הסיפור?

2013-05-25 17.50.27

מקובל לחשוב שהברכה לשמש מורכבת מתריסר תנוחות, הכוללות כפיפות לפנים ולאחור. במסורות שונות הברכה מכילה יותר או פחות תנוחות, לדוגמה בויניאסה יוגה הברכה הקטנה לשמש כוללת 8 תנוחות בלבד, בעוד שבאשטנגה יוגה, הברכה לשמש "B" מונה 19 תנוחות! המשותף לברכות השונות הוא שהן מתחילות לרוב בהרמת הידיים, ולרוב בעמידה, כוללות כפיפה לפנים, את תנוחת הכלב (adho mukha svanasana) ובסופו של דבר חזרה לעמידה. בשיטות מסוימות נהוג לקפוץ, ובשיטות אחרות לפסוע לאחור, יש שיטות הכוללות תנוחות לא סימטריות (רגל אחת קדימה ואחת אחורה) ויש שיטות הכוללות רק תנוחות סימטריות בברכה… זאת ועוד, מורים שונים מנחים את הברכה לשמש אחרת, ויש המנחים להישאר בתנוחות ואילו אחרים מעודדים את התלמידים לעבור במהרה דרך התנוחות, בקצב הנשימה או בקצב קבוצתי אחיד.

יתרונות הברכה לשמש

לפי הספר של Bihar School of Yoga להברכה לשמש קיימים יתרונות גופניים, פסיכולוגיים, אנרגטיים ורוחניים. תרגול קבוע משקם ועוזר למנוע מחלות של דרכי הנשימה. כיצד? כיוון שהתרגול כולל סינכרון עם הנשימה, בכל תנועה בתוספת שאיפה או נשיפה, יכולת הריאות להתמלא או להתרוקן מועצמת: הרמת הידיים מעלה (hasta tadasana) מגבירה את נפח הריאות ובית החזה ובשילוב עם שאיפה גורמת למקסימום כניסת אוויר אל הריאות, ומיד לאחריה הכפיפה לפנים (uttanasana) יחד עם נשיפה מובילה להוצאה מקסימאלית של אוויר החוצה. בדרך זו, מתרחש חמצון מקסימאלי לצד סילוק רעלים מקסימאלי. בדרך זו, לטענת הסופר swami satyananda saraswatiניתן לסלק עודף לחות מהריאות ודרכי הנשימה וכן למנוע דלקת ריאות!

מלבד ההשפעה הטובה על מערכת הנשימה – גם מערכת הלב וכלי הדם מושפעת לטובה. המעברים מתנוחה לתנוחה בברכה לשמש משפרים את פעילות הלב מבלי להעמיס עליו, כמו בענפים אחרים כגון הרמת משקולות או התעמלות גופנית. תרגול קבוע עוזר במניעת התקפי לב, סניליות, נמקים ומחזק את הלב ואת כלי הדם וכן משפר סירקולציה בגוף כולו.

התרגול מועיל גם למערכת העיכול ומערכת השתן – התרגול הדינאמי מעסה את אברי הבטן הפנימיים, כולל את הכליות ושלפוחית השתן. אש העיכול מקבלת הזנה בעיקר מתנוחות כגון קוברה (bhujangasana) ו- צ'טורנגה (caturanga), אשר משפיעות לטובה גם על הכליות. לטענת סרסווטי תרגול קבוע מונע עצירות, שלשול ומחלות כבד, ומחלות כלייתיות.

מערכת העצבים מוזכרת גם וההשפעה הטובה היא הודות לתנוחות שמותחות ודוחסות את עמוד השדרה, לסירוגין. כפיפות לאחור המלוות בכפיפות לפנים משפרות את זרימת הדם לעמוד השדרה בפרט ולמערכת העצבים כולה בכלל. תרגול הברכה לשמש מעניק טונוס לאיברים הפנימיים ובכך מחזקת את העצבים. המערכת האנדוקרינית מושפעת אף היא על ידי הגברת הזרמת הדם אל המח (ואל ההיפותלמוס, ההיפופיזה ובלוטת האצטרובל), גירוי בלוטת התריס, בלוטות האדרנל והלבלב בתנוחות השונות של הברכה.

כמובן שראוי להעלות את השאלה האם היתרונות שמניתי כאן ייחודיים לתרגול הברכה לשמש או שמא מתקיימים בכל תרגול דינאמי של תנוחות? האם הרצף עצמו הוא זה שמשפיע או עצם המעבר מתנוחה לתנוחה? האם קיים משהו עתיק ומקודש ברצף ההרמוני המכונה הברכה לשמש?

מקורות עתיקים לברכה לשמש – האמנם?

יש הקושרים בין תרבות הוודה שבה רווחה הסגידה לשמש עם הברכה לשמש המוכרת היום. תרבויות רבות סגדו לשמש, דוגמת המצרים, האינקה, האצטקים והמאיה, והאמינו כי מדובר באלוהות כלשהי ובהודו ניתן למצוא עד היום טקסים לכבוד השמש. מקומה החשוב של השמש מוזכר גם במיתולוגיה ההודית. לפי הסוריה-אופנישד (suryopanisad) מי שסודג לשמש הופך חכם, פעיל ומאריך חיים, לפי האקשיופנישד (aksyopanisad) השמש מזוהה עם פורושה, העצמי האמיתי.

יש המוצאים את מקורות הברכה לשמש ביג'ור וודה (yajur veda) ובריג וודה (rg veda 1.50.11) וכן בטייטרה ברהמנה (taittiriya brahmana, 4), אך קריאה של הטקסט, גם בתרגום לאנגלית כמו גם בשפת המקור, תתקשה למצוא את תיאור התנוחות הידועות כסדרת הברכה לשמש. מרק סינגלטון (Singelton) בספרו החדש Yoga Body טוען שרצף תרגול התנוחות המכונה "הברכה לשמש", שהגיע למערב בעיקר דרך פטהבי ג'ויס (Jois) הינו תרגול חדיש שמקורו בתרגולים צבאיים בכלל (ראו עמ' 180-184 בספר) ותורגל בנפרד מהאסאנות. לפחות כך היה אצל מורו של ג'ויס, קרישנמצ'אריה (Krishnamacariya) במייסור.

ביקורת נגד הברכה לשמש נמתחה עוד בשנות ה-80. הנה דבריו של יוגנדרה (Yogendra) כפי שמביא אותם סינגלטון בספרו:

Suryanamaskar or prostrations to the sun – a form of gymnastics attached to the sun worship in India – indiscriminately mixed up with yoga physical training by the ill-informed are definitely by the authorities"

ובמילותיו של סינגלטון עצמו (עמ' 124):

Suryanamaskar, today fully naturalized in international yoga milieu as a presumed "traditional" technique of Indian yoga, was first conceived by a bodybuilder [1897] and then popularized by other bodybuilders… suryanamaskar was not considered a part of yoga"

אך גם אם הברכה לשמש איננה תרגול יוגי עתיק, כפי שהוא מוצג פעמים רבות על ידי מורי יוגה ידועים, קשה להתעלם מההשפעות החיוביות של תרגול זה, כפי שהם מתוארים לעיל וכפי שהם נחווים על ידי מתרגלים רבים. בשיטות התרגול אשטנגהשיבננדה, ג'יוומוקטי וגם ויג'ננה יוגה לא מתחילים שיעור בלי כמה ברכות לשמש. לעתים התרגול נתפש כ"סיפתח" או כ"חימום" לשאר התרגול, ועם זאת הברכה לשמש תופשת את מקומה הבלתי מעורער כחלק אינטגרלי מהשיעור. רצף התנוחות המכונה "הברכה לשמש" עבר קנוניזציה עם השנים, זאת למרות שכאמור חסר נוסח אחיד בין השיטות השונות. אולם, נותר לשאול האם רב השונה על הדומה? האם רק השם "סוריה נמסקר" נותר דומה ואילו רצף התנוחות עצמו שונה בכל שיטה? האם ההשפעות החיוביות נחוות באותו אופן בקרב תלמידים המתרגלים רצפים שונים?

בספר jivamukti yoga (Sharon ganon & david life) מתוארת חשיבות הברכה לשמש כמתחקה אחרי ההתפתחות שלנו: מאנשים עומדים בחזרה להיותנו מתינוקות זוחלים ובחזרה לאנשים עומדים (עמ' 147).

"The natural development of a child from fetal position to standing is duplicated in reverse in surya namaskar, where we move from standing to crawling".

וכמו כן משום שהתרגול מזכיר השתחוות במקדש ועל ידי כך כניעת האגו בתחילת התרגול (עמ' 148).

"Many schools of yoa use surya namaskar as the "warm-up" for yoga class… there are many schools of surya namaskar and each is helpful when performed with proper attention to the vinyasa. The performance of surya namaskar vinyasa establishes intention for your entire practice because it is akin to bowing in a temple in prayer".

קיימות עדויות גם בנוגע להשפעות המיסטיות של תרגול הברכה לשמש, כמאזנת בין אידה לפינגלה ומעוררת את הקונדליני. כמו כן כמעניקה כוחות מיוחדים למתרגלים אותה. כאן לא אתייחס לפאן הזה של הברכה לשמש.

עדיין לא ברור האם בהיעדר רצף אחיד המכונה "הברכה לשמש" האם יש חשיבות לסדר התנוחות כפי שהוא מתורגל בשיטות שונות? לפי תיאורו של סרסווטי אודות ההשפעות הטובות של הברכה לשמש הוא קשור בין מערכת בגוף לבין תנוחה ברצף. כך שייתכן שרצף המורכב מתנוחות מסוימות ישפיע על סט מערכות מסויים בגוף, ואילו רצף אחר ישפיע על סט מערכות אחר. אם כן, האם יהא נכון להכליל ולומר על כל הברכות לשמש שהן טובות באותה מידה? האם אין הבדל בין ביצוע "מהיר" של הברכה לשמש לבין ביצוע "איטי"? בין קפיצה לאחור ובין פסיעה לאחור המשלבת לעתים עוד כמה תנוחות?

בשיטות אחדות כמו איינגאר, ויניאסה, וקונדליני יוגה מעדיפים לוותר על הרצף. שיטות אלה מתרגלות את התנוחות הנכללות תחת "הברכה לשמש" אך לאו דווקא כרצף מהיר המהווה תרגול מאוחד. לדוגמה, באיינגאר יוגה נהוג לשהות יותר זמן בכל תנוחה, כך שבכפיפה לפנים (uttanasana) או בתנוחת הכלב (adho mukha svanasana) התלמידים ישהו בין דקה לשלוש דקות לפני שימשיכו לתנוחה אחרת. ניתן להניח כי שיטות אלו לא רואות את החשיבות בתרגול הברכה לשמש בתחילת כל שיעור ובמקום זאת הן מוצאות לנכון לתרגל רצפים אחרים, בקצב אחר, תוך שימוש באותן תנוחות. כאמור קודם לכן, התנוחות הן אלו אשר מניבות את ההשפעות החיוביות ואילו שזירתן יחד לכדי רצף יכולה אולי להעצים את ההשפעה אך לא בטוח אם קיים רצף מסויים שהוא הוא הנכון ביותר לתרגול, בתחילת כל שיעור או בכלל.

חסרונות הברכה לשמש

עבור תלמידים מתחילים הרצף נוטה להיות מבלבל. בפעמים הראשונות של תרגול הברכה לשמש, בהיעדר הסבר עבור כל תנוחה, עסוקה תודעת התלמיד המתחיל בחיצוני – "מה עושה המורה? אני לא רואה מכאן – אולי ארים את הראש או אציץ הצידה! איך הוא העביר את הרגל קדימה ככה? אוי! הם כבר עבור תנוחה"… תודעה מבולבלת עלולה להפוך למתוסכלת או לתשושה ולא בטוח שהגישה לפיה "התלמיד כבר יתרגל" תהיה נכונה לכל המתרגלים. פגשתי תלמידים שספרו לי שניסו בעבר לתרגל יוגה, אבל בתחילת כל שיעור היו צריכים לעשות כמה ברכות לשמש וזה "גמר אותם", ולכן החליטו להפסיק. אני מודה שפגשתי גם תלמידים שלא מרגישים מסופקים אלא אם תרגלו לפחות עשר ברכות לשמש בשיעור יוגה, אבל יש להתחשב גם באלה שסולדים עד מאוד מהתרגול. עבורם, תרגול הברכה לשמש הינו תרגול מעייף, מכאיב ומיותר.

אולי נסכים כי תרגול התנוחות בצורה לא נכונה עלולה לגרום לנזקים למתרגל. כפיפה לפנים המפעילה לחץ על הגב התחתון, קפיצות אשר גורמות לזעזוע בעמוד השדרה, תנוחת הכלב המעמיסה על שורשי כפות הידיים וקוברה שעלולה לגרום לצביטה בחוליות הגב התחתון. למרות שאנו יודעים את ההשפעות החיוביות של התנוחות הללו, עלינו לקחת בחשבון שביצוע לא נכון, לא זהיר וחסר מודעות (או תשומת-לב) עלול להוביל לתוצאות לא רצויות. עבור מתרגלים מבוגרים רבים הברכה לשמש כמעט בלתי אפשרית, לא הקצב ולא המעברים. כך גם אצל נשים בהיריון שפגשתי.

אני רוצה להדגיש שאין לי שום דבר נגד הברכה לשמש. בעיני מדובר ברצף תנוחות כמו כל שאר הרצפים. אין אני רואה ברצף זה עליונות על רצפים אחרים, אין אני רואה בו יותר הרמוניה או קדושה, ובהתאם – אני לא חושבת שיש איזושהי חובה לתרגול הברכה לשמש בכל שיעור, בכל מצב, ללא קשר למתרגלים שהגיעו לשיעור.

לדעתי תרגול הברכה לשמש, כמו כל תרגול אסאנה או רצף אסאנות, צריך לקחת בחשבון את המתרגלים. את מצבם הרפואי-גופני, את מצב התודעה ואת המוכנות הנפשית לתרגול. לא עבור כולם מתאים תרגול מהיר, לא עבור כולם מתאים תרגול חזרתי. לעיתים השהייה בתנוחות או שינוי הרצפים הוא מה שדרוש עבור המתרגל….

יציבות – נינוחות – אי השתוקקות

התמודדות עם חוסר מוטיבציה לתרגל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *