היוגה סוטרות של פטנג'לי זכו בשנים האחרונות להכרה ציבורית רחבה בישראל. יש הקוראים לסוטרות היוגה "התנ"ך של היוגה" ואין זרם כמעט שלא מתייחס אליו. נכתבו עליו ספרים פרשניים רבים, גם בעברית, וכעת הגיע הזמן להציץ קצת מעבר אל טקסט יוגי אחר: האתה יוגה פרידיפיקה.
זהו טקסט איזוטרי, המכונה לעתים כטקסט טנטרי-יוגי, שנכתב במאה ה-14 כנראה, על ידי היוגי סווטמראמה (svātmārāmaḥ). יש המתייחסים לטקסט כאל טקטס מאגי בעל איכויות טרנספורמטיביות הנובעות מפרקטיקות היוגה המובעות בו, וכן הדיון על סידהיז, כוחות על טבעיים, מעורר אף הוא מחלוקת בקרב החוקרים. הטקסט מהווה מעין "ספר הפעלה" לטכניקות היוגה השונות, כשבעצם הוא מתחלק לארבעה חלקים ("פאדה", שהיא רגל בעצם):
אסאנה, פרק העוסק בתנוחות היוגה עם דגש על איכויות הריפוי שלהם.
פראניאמה, פרק העוסק בתרגילי נשימה ועל איכויות הריפוי שלהן, עם פירוט על המשמעות הרוחנית שלהן.
מודרה, פרק העוסק בתנוחות ובתרגולים המעוררים את הקונדליני.
סמדהי, פרק העוסק בהארה.
מאמר זה הינו אחד מתוך סדרת מאמרים על ההאתה יוגה פרידפיקה ויעסוק בפרק הראשון – ובפרט במקום הראוי לתרגול יוגה. בפרק זה מופיעות 70 סוטרות ולצערי לא אוכל להתייחס לכולן כאן. ועל כן אבקש להתרכז באלו אשר מתעסקות בנושא שלפנינו.
אחת האסוציאציות שעולות לנו בראש כשאנו חושבים על יוגי הודי זקן היא שהוא אכן יהיה כזה. כלומר, היוגי יהיה זקן, עם שיערות שיבה וזקן המתדלדל מסנטרו המאורך. לגופו דוטי מלוכלך המגיע עד כפות רגליו היחפות. אבל היכן נמצא אותו? אולי בהימלאיה באיזו מערה? אולי בסוכה קטנה באמצע היער? כנראה שנצפה שהמקום יהיה מרוחק ונטוש, דל אמצעים אבל מספיק טוב על מנת לספק את צרכיו המינימאליים של היוגי הזקן. האם תופתעו לגלות שאסוציאציות אלו מעוגנות בטקסט יוגי קדום הפרש את ההנחיות הללו ליוגים מתרגלים?
סווטמראמה הקדיש מספר פסוקים בפרק הראשון של הטקסט לתיאור הסביבה שבה על היוגי לגור, מגורי היוגי וכן מספר כללי התנהגות ואכילה. ראשית, סווטמראמה מתאר את היוגי כאדם המתגורר בארץ עם דהרמה טובה [1.12]. הכוונה היא כנראה לכך שדרושה סביבה טובה ליוגי: ארץ פוריה ברוכה במשאבים, בטוחה וחופשייה מסכנות. והמגורים עצמם? על המקום להיות מבודד [ekānte], רחוק מהעיר או מהתיישבות. על המגורים להיות
אך מלבד הקריטריונים לארץ שבה יש לתרגל יוגה, יש דרישה גם למגורי היוגי, שיהיו כאלה שהם "נקיים מאבנים", כלומר שהרצפה מתאימה לתרגול או לישיבה (במקום אחר מציין סווטמראמה שכל המקום להיות חלק – נקי מסלעים), "ללא אש" – כיוון שאש בפני עצמה לא מאפשרת מגורי קבע ו"ללא מים", כלומר, מקום ללא רטיבות או לחות.
כמו כן, על חדר המגורים להיות עם דלת קטנה, ללא חלונות או בקעים. כנראה שהכוונה היא לחלל דמוי מערה [gharta], או דמוי חור [vivaraṃ]. על התקרה לא להיות נמוכה מדי אך גם לא גבוהה מדי, כנראה כזו המאפשרת עמידה אך שניתן לגעת בתקרה.
ולגבי תחזוקת החדר מצוין שעל המקום להיות "אמלם", ללא זיהום, לכלוך או כתמים. המקום אמור להיות נקי, וכן גם נקי מחרקים ומזוחלים. עליו גם להיות "סנדרה", וכנראה שכאן הכוונה היא לכך שעל הקירות להיות מרוחים בצואת פרה בכדי להחליק את קירות המערה או החלל (צואת פרה לא נחשבת לדבר "מלוכלך" למי שהרים גבה).
ומחוץ למערה? ראוי שיהיה מזבח ובאר. יש גם הנחיות למעין סוכת גפנים, המעניקה צל ורעננות. סווטמראמה מציין בפירוש שהסוכה צריכה להיות נעימה ויפה [1.13]. כל זאת על מנת שהיוגי יהיה נטול דאגות או מחשבות [1.14]. אכן נשמע מאוד פסטורלי.
ומה לגבי אורך החיים של היוגי? סווטמראמה מייעץ ליוגי להמנע מאכילה מופרזת, ממאמץ (וכאן הכוונה היא כנראה לעבודת אדמה) ומפטפוט או משיחות סרק וכן – וויתור על היצמדות לכללים [NIYamāghrahaḥ], כגון רחיצה במים קרים. אלה, לדעת סווטמראמה, מהווים סימן להיצמדות למסורת ולא להיצמדות לגורו [1.15]. אבל מעניין שאין עוד הנחיות התנהגות בטקסט, וכנראה שהגורו הוא זה שאמור להתוות את סדר היום של התלמיד.
כמו כן מציין סווטמראמה סימנים חיצוניים [chihnāni] המופיעים בעקבות הצלחת התרגול [2.19-20]. כגון רזון או כחישות הגוף, אך עם זאת בריאות ובעיקר איזון של האגני (אש העיכול). כמו כן מתאר סווטמראמה זוהר הבוקע מהגוף של היוגי, עקב תרגול פרניאמה.
כך שבעצם, האסוציאציות הראשוניות שלנו, למרות שהן נדמות לפעמים כפנטזיונריות, מעוגנות בהנחיות ליוגי. עכשיו רק נותר לחקור באיזה מזרן הוא השתמש, שם במערה…