לשתות או לא לשתות – בשיעור יוגה
האם מותר לשתות מים תוך כדי תרגול יוגה? האם אסור בתכלית האיסור? במה זה פוגע? למי זה מזיק?
תלמידי שאלו אותי לא מזמן מדוע נאמר להם על ידי מורים אחרים שאסור בתכלית האיסור לשתות מים במהלך שיעור יוגה. כמו כן נתבקשתי להסביר מדוע אני לא אוסרת עליהם לשתות. האווירה היתה מבולבלת ואני שקלתי מילים… האם עלי להצדיק את ה"מתירנות" שלי? או שאולי הוטלה עלי המשימה להסביר את החמרתם של מורים אחרים? האמת היא שהתמונה מורכבת…
למה עלתה בכלל השאלה?
הקישור שבין פעילות גופנית לבין שתיית מים הוא קישור נפוץ מאוד, הן בשל חינוך והן בשל הרגלים. הורגלנו עם הזמן לשתות כשחם ולשתות כשמתאמנים – כך שאם מתאמנים וחם – על אחת כמה וכמה. גופנו מורכב ממעל ל-60% מים, בזמן אימון אנו נוטים לאבד נוזלים דרך זיעה (מי יותר ומי פחות) ומתבקש שנרצה להשלים את החסר. אך ההתנגדות בקרב מורי יוגה מסוימים היא אינה להשלמת הנוזלים – אלא לתזמון.
רוב המורים יסכימו כי מאזן נוזלים טוב בגוף הינו מצב רצוי. לכן, מורים רבים יעודדו את תלמידים לשתות מספיק לפני השיעור וגם לאחריו (נאמר כי במהלך האימון משתחררים רעלים מהאיברים הפנימיים לתוך מחזור הדם ומים יעזרו בסילוקם). ההתנגדות עולה כאשר מדובר בשתיית מים תוך כדי האימון. אז… למה בעצם לא לשתות מים תוך כדי אימון יוגה?
מדוע לא לשתות מים במהלך האימון
א. אי נוחות פיזית
מורים המתנגדים לשתיית מים במהלך שיעור יטענו אולי כי שתיית מים תגרום לאי נוחות פיזית. שתיית נוזליפם רבים יגרמו לניפוח הקיבה, לתחושת כובד או לחץ. וכמובן שלפני תנוחות מסוימות (תנוחות הפוכות או פיתולים) המים "יעלו" מיד ויגרמו לתחושה לא נעימה.
כמו כן, שתיית מים עלולה לפנות את נוזלי הדם למערכת העיכול ועל ידי כך לשנות את מתח השרירים בצדי המותניים ועל ידי כך לגרום לכאב ואי נוחות.
מה שנכנס – צריך גם לצאת. שתיית מים מרובה תגרום לגירוי השלפוחית ועל ידי כך להפרעה נוספת. במידה ונלך לשירותים – נפריע שוב את התרגול. במידה ולא נלך לשירותים – דעתנו תהיה עסוקה בדחף להתפנות ולא נוכל לתרגל במלוא הריכוז.
ב. קירור הגוף האנרגטי וקירור השרירים
יש מורים הטוענים ששתיית מים במהלך התרגול מקררת את הגוף. לדוגמה, רודני יי טוען ששתיית מים משפיעה על הגוף האנרגטי (הפראני) של המתרגל. לטענתו, המים מקררים את הגוף ואת האש שנוצרת בגוף האנרגטי. סוואמי רמננדה טוען ששתיית מים מפריעה לזרימת הפראנה. כמו כן, ברמה הפיזית, במהלך האימון נוצר הרבה מאוד חום בגוף, שתפקידו בין השאר הוא לשמור על השרירים חמים ולמנוע פציעות. שתיית מים במהלך השיעור עלולה לקרר או ל"כבות את החום" בנוצר במהלך האימון.
ג. הסחת דעת
אימון היוגה אמור להיות מלווה במצב תודעה מדיטטיבי, מתבונן, מרוכז ונינוח. עם זאת, כאשר עולה צמא בגוף – המוביל את המתרגל להפסיק את האימון וללגום מים – עלולות לצוץ עוד הפרעות בתודעה. כמו כן, עצירות מרובות בזמן התרגול עלולים להפריע לזרימה שבתרגול וכן להסיח את דעתם של אחרים.
מדוע כן לשתות מים במהלך האימון
אך למרות כל הטיעונים הללו – אני מאפשרת לתלמידי לשתות מים במהלך האימון. נכון שבמהלך האימון אנו מזיעים ושכדאי לפצות על מאגר הנוזלים – אך זו לא הסיבה המובילה אותי. נכון שבמהלך האימון רעלים עלולים להשתחרר לזרם הדם ודרושים נוזלים על מנת לסלקם – אך זו לא הסיבה המובילה אותי. לדעתי כשעולה צמא בגוף – קדמה לו תחושה של אי נוחות וחוסר ריכוז בתרגול.
מתרגל המרוכז כולו באימון לא יחוש בצמא גם אם מאוד חם ואם התרגול נמשך כבר כמה שעות. עם זאת, מתרגל שדעתו מפוזרת ומוסחת בקלות, עלול לחוש צמא גם אם החדר לא חם וגם אם האימון לא מאוד מחמם. פשוט כי דעתו מוסחת. ומה לעשות אז? האם להילחם בתחושת הצמא? האם להסתגף? לדעתי עדיף לקחת כמה שלוקים על מנת להרטיב את הפה ופשוט לחזור למזרון. מים בטמפרטורת החדר, לא קרים וכמובן שלא ממותקים או מוגזים, לא נראים בעיני כדבר הנורא ביותר שיכול להתרחש בשיעור יוגה. מורה אחת השוותה בין שתיית מים באמצע שיעור להפסקת סיגריה. אך בעיני ההבדל הוא רב.
אני חושבת שחשוב לזכור כי אנו שונים זה מזה. חלקנו לא נחוש צמא במהלך אימון ארוך ומחמם וחלקנו כן. חלקנו שותים מספיק וחלקנו לא הספקנו באותו היום. מדוע לאסור באופן גורף? כמובן שהיה עדיף שכולנו נהיה מרוכזים באימון ולא נוסח על ידי גירויים חיצוניים או פנימיים, שלא נתרגז על היתוש שבחדר, שלא נחוש את האוויר הצונן שנכנס דרך החלון הפתוח למחצה, שלא נשמע את רעשי המכוניות מחוץ לסטודיו ושנהיה מרוכזים לגמרי ברגע. אבל אם חם – מורידים שכבת בגדים, ואם קר – אז מחזירים אותה. אם לא נוח אז זזים ואם נעים אז נרגעים.
"הכל בתודעה"
אך האם נכון יהיה לומר שהכל בתודעה – ואפשר להתגבר על הצמא? ייתכן שכן. יוגים ידועים בצומות ארוכים – ממזון ושתייה. לא מזמן קראתי אודות יוגי שאפילו הסכים להכניס עצמו לתנאי מעבדה על מנת שיבדקו אותו ויאמתו שהוא אכן לא אוכל ולא שותה… הכל אפשרי. אבל האם זה כדאי? האם זה מתאים לכולנו?
אני לא נוטה למנוע מתלמידי שתייה במהלך השיעור. אם מתעורר צמא בגוף (טרשנא) התודעה מופנית החוצה ומתעוררת השתוקקות. במידה וקיים איסור על שתייה – אך הצורך הגופני עדיין קיים – אני לא יודעת עד כמה אפשר לכנות תרגול כזה "יוגה". הריכוז במקום אחר, ההשתוקקות קיימת, ההתעסקות במחשבות מוגברת ואילו המודעות לגוף – ולתרגול עצמו – כמעט ואיננה. האם לא עדיף לקחת שלוק ולהמשיך להתאמן?