עבורי הבהגווד גיטה תמיד היה ספר מלחמה. גיבור הסיפור – ארג'ונה – נמצא על שדה הקרב, יחד עם אחיו הנקראים פנדווס Pandavas שאמורים להילחם באחיהם למחצה שנקראים קאורוואס Kauravas. למה? כי האחים החורגים גנבו את הממלכה והמלחמה נועדה להחזיר את הסדר לממלכה. המלחמה עתידה להיות קשה, לא רק ברמה הפיזית אלא גם ברמה הנפשית – הרי מדובר פה במלחמה בתוך המשפחה. ארג'ונה, הגיבור, מבקש מקרישנה, הרכב שלו, לקחת אותו למרכז שדה הקרב על מנת שיוכל לראות טוב יותר. ומה הוא רואה? את הקושי. הוא לא רוצה להרוג את בני משפחתו, הוא לא רוצה את המלוכה והוא לא רוצה להילחם. זאת נקודת הפתיחה של הסיפור. כאן נכנס קרשנה, התגלמותו של האל וישנו בכבודו ובעצמו, ומשכנע את ארג'ונה שהוא חייב להילחם! והקונפליקט הזה שבין הרגש לבין החובה, השיחה שבין קרשנה לארג'ונה, שכוללת בתוכה דיון אודות הקארמה והדהרמה, היוגה והמוקשה – הוא המצב הקיומי שלנו. בשיחה ביניהם הם גם דנים בתודעה וכאן בחרתי להתייחס למספר שורות שתפסו את עיני בדיון אודות התודעה.
"כשם שעששית לא מהבהבת במקום ללא רוח, כך היוגי המייצב עצמו בתודעה, המתאמן בריכוז על העצמי" [6.19]. קרשנה מסביר לארג'ונה כי תודעת היוגי חייבת להיות יציבה. טבעה של להבה הוא לבעור, אך בקרב רוח היא גם מהבהבת. כך גם התודעה נוטה להבהב נוכח רוחות התשוקות והרציות. הניסיון לייצב את התודעה, או את "גלי התודעה" – מופיע גם ביוגה סוטרות. הכוונה של ייצוב התודעה הוא רעיון עתיק. אך האם הכוונה היא להתרחק מהרוח? להסתיר את העששית במקום חסר רוח? כנראה שלא זאת הכוונה כי אז הוראתו של קרשנה תהיה לארג'ונה להתרחק מהחברה ולהתבודד על איזה הר, ואילו הוא מלמד אותו לייצב את תודעתו בשדה הקרב – רגע לפני היציאה למלחמת החובה שלו. אם כן, המטרה היא לייצב את להבת התודעה, במצב שבו נושבות רוחות עזות, כאילו שאין הן נושבות. להשיג מצב שבו התודעה יציבה ולא מושפעת מהרוחות החיצוניות. או במקרה של ארג'ונה, מסערת הרגשות הפנימית שלו….
"עבור השולט בעצמו, עבור מי שהשיג שלווה, מי שמתמקד כל הזמן בעצמי העליון – שווה נפש כלפי קור וחום, הנאה וכאב, כבוד וקלון, הצלחה וכשלון"[6.7]. שוויון הנפש שמאתר קרשנה, נוכח הצלחות או כשלונות חיצוניים, עקב מצבים חיצוניים המשפיעים לרוב על האדם – נראים שלא משנים הרבה עבור זה שהתבסס בידיעה העצמית האמיתית. לא ברור האם זה מצב של "ניתוק" או "חיבור", או אולי השניים יחד, אך ברור כי היציבות הרצויה, אותה מתאר קרשנה, מובילה למצב של שוויון נפש כלפי הסביבה. אך כיצד משיגים את השלווה והרוגע הללו שנראים כל כך קוסמים מפיו של קרשנה?
"על היוגי להשיב את תודעתו, הנסערת והלא יציבה, מכל מקום אליו היא נודדת, בשל כל סיבה שהיא, ולהתייצב בעצמי העליון בלבד" [6.26]. קרשנה מתאר את טבעה של התודעה, כפי שעשה קודם לכן במשל העששית: טבעה של התודעה היא לנדוד, יש לה טבע הפבפך ובלתי יציב, כאשר אין היא מרוסנת. אך ניתן לרסנה ולהשיג שליטה עליה – אולי על מנת שתובילנו לאותה אמת נצחית ושלווה אינסופית. אך כיצד?
קרשנה נותן מספר עצות לארג'ונה כיצד להשיג שליטה על התודעה. ראשית הוא אומר: "היוגי צריך לייצב ולזקוף את גופו, צווארו וראשו בקו ישר, ולהביט ביציבות בקצה אפו. ואז, כאשר הלב כנה וחסר פחד, יציב בשבועת ההתנזרות מתאוות, כאשר התודעה נשלטת, על היוגי להגות בי" [6.13-14]. שני משפטים אלו מקפלים בתוכם אורח חיים ותרגול סגפניים ביותר! התנוחה אותה מתאר קרשנה נראית כ"זקיפות" המוכרת לנו מתרגול היוגה ומחיי היום יום, ואילו מיקוד המבט מוזכר גם בטקסטים יוגיים אחרים. אם כן, דרושה יציבות גופנית וריכוז מנטאלי. הדבר מוביל, לדברי קרשנה, להתנזרות, אומץ וחופש. אך לא די בכך על מנת לזכות בשלווה – באמצעות התודעה הרוסנת הזו יש צורך להגות בקרשנה, האל עצמו. התרגול של אישוורה פרנידהאנה מוכר לנו מטקסטים יוגיים אחרים, אך שם לא נאמר כי יש להתרכז באל פרסונלי ומסויים. זאת ועוד, את המושג "אישוורה" נית לפרש בהרבה צורות ורק אחת מהן היא הדמות המיתולוגית אישוורה. אחרת ניתן להתייחס לכך כאל כח מופשט, כאל אנרגיית החיים או כאל כוליות אינסופית. אך כאן, בבהגווד גיטה, אולי עקב השיחה האינטימית והקריטית המתרחשת בין קרשנה לארג'ונה – מורה קרשנה לארג'ונה להגות בו, כאל פרסונלי, שהוא הכוליות האינסופית (כפי שהוא חושף את עצמו ככזה בפרק ה-11 הידוע…). לאחר מכן קרשנה ממשיך וממליץ על מתינות בהרגלי האכילה: "הצלחה ביוגה לא תבוא למי שמפריז באכילה, אך גם לא למי שממעיט באכילה, לא אל מי שישן יתר על המידה ולא אל מי שלא ישן מספיק" [6.16]. אם כן, אין לפצוח בדיאטת רזון אך אין להיות שווי נפש כלפי הררי מזון ולטרוף אותם. יש לאכול במידה ולישון במידה. ובנוסף קרשנה אומר ש"עבור המתון באכילה, ברבייה, בעבודה, בשינה ובערות יוגה הופכת להורסת המכשולים" [6.17]. ההמלצה הזו מאוד הפתיעה אותי בתחילה: הטקסט מזכיר את שבועת הברהמצ'ארי – מושג שלרוב מתקשר עם התנזרות ממין. במובן אחר ניתן להבין זאת כשמירה על חיי מין מסודרים, היינו, מונוגמיים ובתוך הנישואין. כך שלא רק שהיוגי מתואר כאן כאדם האוכל וישן – ככל האדם – אלא שהוא בעל בית ובעל משפחה.
לסיכום, נראה שקרשנה לא שולח את ארג'ונה להתבודד על פסגת הר ולבצע כל מיני תרגולים איזוטריים על מנת להשיג את יציבות התודעה. אלא שהוא נותן לו מספר עצות מעשיות על מנת להשקיט את התודעה ולאחר מכן – לצאת אל הקרב. מצד אחד מתוך חובה, מתוך הדהרמה שלו, אך מצד שני – מתוך הבנה של האמת הגדולה, של הזהות העצמית האמיתית כאטמן.
כל שנותר לנו – הוא רק ליישם!